"אור,

כמה אני אוהבת את המילה הזו, את המשמעות שלה. היא מסמלת עבורי את העתיד, את התקווה, את החיוך, את השמחה, את האהבה, את החלום, 

את התום, את החיבור, את החום, את התחושה הכי גבוהה שיש. 

ילדי היקר,

חיכיתי לך מספר שנים טובות עד שהרגשתי אותך ופגשתי אותך לראשונה. במהלך מספר השנים בהן חיכינו לך אני ואבא, תמיד האמנתי שזה יקרה, שנפגש.

בסוף אותן שנים, היו שבועיים בהם לא ישנתי טוב, הייתי מתעוררת במהלך הלילה ונשארת ערה כשעתיים, שלוש. בסוף אותם שבועיים גיליתי אותך.

חברתי הטובה עינת אמרה לי שהנשמה שלך בחרה בי ופגשה אותי כל לילה בו התעוררתי.

אני רוצה לספר לך על הלידה שלך וקצת גם לפניה:

כאמור, אני ואביך ניסינו מספר שנים לפגושך. עברתי טיפולי פוריות- בצפון ובמרכז. במהלך הדרך גם שלחנו עוברים לגאורגיה על מנת לנסות לפגושך שם. 

בשל הקורונה התהליך בגאורגיה נפסק ולאחר מספר חודשים בהם המתנו לחידוש התהליך – החלטת להגיע אלינו.

במהלך ההיריון היה לי כל כך כיף, הרגשתי שאני חיה את החלום הכי גדול שלי. התרגשתי לשמוע את פעימות ליבך בפעם הראשונה, להרגיש את גופך זז בתוכי, ואפילו להרגיש את גיהוקיך.

לקראת סוף ההיריון החלטתי לקחת חופש שלושה שבועות על מנת להיערך לבואך, אך כמו שהחלטת להגיע אלי, כך גם החלטת לצאת לעולם מוקדם מהצפוי.

בשבוע 36+4 פקעו מי השפיר שלי- תוך כדי שאני פותחת את דלת מכון השמיעה בפעם האחרונה לפני יציאתי לחופש. ממש כך- ביומי האחרון ברגע כניסתי למכון השמיעה. מיד נסעתי לבית החולים, התקשרתי לאביך ואמרתי לו שאני בדרך לשם ושיגיע.

הגעתי לבית החולים בני ציון, נבדקתי והרופאים החליטו להשאיר אותי על מנת לראות מתי יתחילו גלים.

יצרתי קשר עם הדולה שלי דינה (שאצלה עברתי קורס היפנוברת'ינג, בו למדנו אני ואביך כיצד להתכונן לרגע בואך). במהלך היום בו הגעתי לבית החולים אביך, סבתך ודודה שלך הגיעו לבקרי, והלכו ב22:00 כי לא היה ניתן להישאר עימי.

ב1 וחצי בלילה החלו גלים. החלתי להרגיש כיווצים קטנים בבטן. נשמתי נשימות UP וDOWN  – , התקלחתי מקלחת ארוכה, עשיתי תרגילים עם כריות (במקום כדור הפזיו והבוטן שאותם הכנו בבית לקראת לידתך), וככל שהתקדם הלילה הכיווצים התגברו והחל להיווצר לחץ .

במהלך כל אותו לילה, הרגשתי משהו קדוש ופראי במובן של הרגשתי שאני לביאה שמסתתרת במסתור שלה והתרכזתי בעצמי, בגוף שלי ובנשימותיי. סגרתי את הווילון של החלקה שלי בחדר (שהיתה בין שתי מאושפזות נוספות באותו החדר) ולא הפסקתי לנשום ולזוז. לא הרגשתי כאב בשום שלב. רק אי נוחות וקושי לשכב.

הרגשתי חיבור לכולי ולכולך.

בבוקר לערך ב7:00 יצרתי קשר עם דינה הדולה ואבא. ואמרתי להם שיגיעו כי יש לי לחץ. איחלתי להם שיסעו בזהירות.

רגע לפני שדינה הגיעה אמרתי לאחות שתבדוק עבורי אם יש חדר לידה פנוי כי אני עומדת ללדת, בעודי נושמת ועושה סיבובי אגן על המיטה, אך האחות אמרה לי שיש לי עוד זמן כיוון שזו לידה ראשונה ושאני צריכה לחכות לרופאים שיגיעו.

רבע שעה לאחר מכן דינה נכנסה לחדרי ובאותו הרגע צעקתי שאני יולדת.

הייתי בפתיחה 9.

אבא הגיע לא הרבה אחרי לחדר הלידה ושם כעבור שעה נפגשנו לראשונה, כאשר ילדתי אותך בני היקר בכריעה.

זה היה הרגע הכי מרגש בחיי.

לא אשכח אותו לעולם."