סיפור הלידה שלי התחיל באשפוז לא מתוכנן בבית החולים ב-1.5.20 בעקבות כאבים בצד שמאל של הבטן התחתונה וירידה בתנועות העובר.
הגעתי למיון בבית חולים בני ציון. בבית חולים ביצעו לי בדיקות דם ומוניטור. במוניטור התגלו צירים קטנים ומחיקה של 80% מצוואר הרחם. הבדיקות דם חזרו עם עליה חריגה באנזימי כבד ולכן כתוצאה מכך הוחלט לאשפז אותי לצורך מעקב.

הייתי מאושפזת כשבוע עד הלידה, לאורך כל השהות שלי בבית החולים ביצעו לי בדיקות דם כאשר בכל פעם הייתה עלייה נוספת באנזימי כבד ומכאן גבר הלחץ של הרופאים ליילד אותי.
לא חשבתי שכך תיראה הלידה שלי. לאורך כל תקופת ההריון תכננתי את תחילת תהליך הלידה בבית עם בעלי ודינה כשאני מקבלת כל גל וגל לצלילי מוזיקה ובעזרת דמיון מודרך והרפיות אני צולחת את כאב הגלים.

אחזור לאשפוז בבית החולים… מבחינת הרופאים אפשר היה ליילד אותי יום אחרי שהגעתי למיון משום שאני כבר בשבוע 38 ואין בעיה ללדת. האמירות האלה מאוד צרמו לי וגרמו לי לאי שקט ולעיכוב בהתפתחות תהליך הלידה טבעי (5 ימים אחרי תחילת האשפוז הייתי עדיין עם מחיקה 80). בימים הראשונים לאשפוז הרופאים חשבו שיש לי רעלת הריון ועשו לי מגוון רחב של בדיקות בניהן איסוף שתן שבסופו של דבר יצאו תקינות. כמובן שעשיתי גם אולטרסאונד בטן שיצא תקין.
ב5.5.20 בסיבוב בוקר של הרופאים, שוב עוברים על תוצאות בדיקות הדם ובשל הערכים גבוהים ולכן מופעל עלי לחץ לביצוע הזירוז. אני מסרבת ללכת לפי פרוטוקול בית החולים (בלון, פיטוצין ופקיעת מים) ומתייעצת עם דינה בנוגע לסוגי זירוז חלופיים. בסופו של דבר, אנחנו מקבלות החלטה שהולכים על זירוז מסוג פרופס המוחדר לנרתיק ל24 שעות ואמור לסייע ביצירת גלים.
מרגע הסכמתי אני מועברת לחדר לידה שם מוכנס לי פרופס ומבוצע ניטור שוטף לעובר.
לאחר 24 שעות שלא הייתה התקדמות משמעותית בצירים, שוב מופעל עלי לחץ להמשיך לפי הפרוטוקול אך אני שוב מסרבת.
ב6.5 סביבות 1 בצהריים, התקשרתי לדינה וביקשתי שתגיע לבית החולים על מנת לסייע לי בהתפתחות הלידה באופן טבעי למרות כל הקשיים (מיקום, לחץ מצד הרופאים, אי שקט שלי ועוד). דינה מגיעה וכמובן מרגיעה אותי גורמת לי להיות נינוחה ושלווה. אנחנו מתחילות לבצע מגוון רחב של תרגילים המסייעים לתינוק להתברג באגן בצורה טובה יותר ובמקביל דינה מכינה לי קוקטייל סודי שגורם להגברת הגלים (הרופאים עד היום בטוחים שזה בגלל פרופס 😅).
במשך 9 שעות אני עם צירים כל דקה אך ללא שינוי בפתיחה 1.5.
סביבות השעה 19:00 בערב עדיין אין שינוי, אני דינה ובעלי עושים תרגילים שונים במקלחת לצלילי המוזיקה כל זה על מנת להקל על הכאב. בסופו של דבר סביבות השעה 23:00 הייתי מותשת, אחרי כמה לילות ללא שינה לא היו לי יותר כוחות להתמודד, ביקשתי אפידורל.  אחרי כמעט שבוע של אישפוז בבית החולים בו אני חווה לחץ יומי מצד הרופאים בנוגע להפעלת הלידה, הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר וסף ההתמודדות שלי נמוך מאוד.
ישר אחרי שקיבלתי אפידורל נרדמתי לכמה שעות והתעוררתי עם פתיחה 5.
מהרגע שעברתי לשלב של לידה פעילה, פתיחה 5 התחלתי לקבל אנטיביוקה לחיידק gbs משום שהתגלתי כחיובית טרם האישפוז.
על מנת לקדם את הלידה עשו לי פקיעת מים. בעזרתה של דינה עברתי לתנוחות זקופות על הברכיים, שמנו מוזיקה והתחלתי לרקוד על המיטה, ממש לזוז עם האפידורל ולעזור לתינוקת שלי לרדת למטה. כעבור שעתיים שוב בדקו לי פתיחה ופעם הייתה פתיחה מלאה.
מרגע פתיחה מלאה, תוך 20 דקות התינוקת שלי הייתה בחוץ ללא קרעים בלידה מושלמת.
מאי שלי נולדה ב7.5.20 בשעה 10:24. יום אחרי יום ההולדת שלי. היא המתנה שלי ליומולדת 29:)
—————————————————————
כבר בשבועות הראשונים להריון ידעתי שאני הולכת לקחת דולה. באופי שלי אני מאוד אוהבת להיות בשליטה ולכן היה לי מאוד חשוב להכיר טרם הלידה את כל האפשרויות העומדות בפני כדי שברגע האמת אוכל לקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבורי ועבור התינוקת שלי.
אל דינה הגעתי בעקבות המלצות של חברה וזאת ללא ספק הבחירה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי. דינה אישה מדהימה, אימהית, מכילה, איכפתית, סבלנית, קלילה. לאורך כל ההריון ובחדר לידה דינה הייתה קשובה אלי ותמיד דאגה להסביר לי כל פרט ופרט. אחרי הלידה יצאתי עם תחושה מדהימה ומוכנה ללידה הבאה :)ואין ספק שהרבה מזה בזכותה.
כששואלים אותי איך הייתה הלידה, אני אומרת בלי חשוב פעמיים ״מדהים״. כן התהליך היה קשה והאשפוז בבית החולים והלחצים שהופעלו לא הקלו עלי אבל בסופו של דבר אני מסתכלת על השורה התחתונה – הלידה שלי הייתה לגמרי תחת השליטה שלי, ידעתי לקבל את ההחלטות הנכונות עבורי ועבור התינוקת שלי בזכות הכלים שקיבלתי מדינה. אני בכלל לא זוכרת את הכאב כי מתוך החוויה הזאת בחרתי לקחת את הדברים הטובים והמחזקים ואילו את נשכח ברגע שרואים את התינוקת יוצאת.