אם הייתם שואלים אותי פעם מה אני חושבת על הלידות שיהיו לי, הייתי אומרת ״רק שיתנו לי אפידורל ושלא יכאב לי בכלל..״ את ההריון התחלתי עם חששות וסיפורים על הריונות ולידות שלא הייתי מאחלת לאף אחת. אמא׳לה! לא ידעתי איך אני אמורה לעבור את זה?
גם על הלידה לא ידעתי כלום, רק שזה כואב ושאפידורל  לא לכולן עוזר..

אחרי שראיתי שהטרימסטר הראשון עבר עליי באופן מפתיע בשלווה יחסית, ולא הפכתי למפלצת ההורמונלית שכה חששתי ממנה, התחלתי לחשוד שיש גם דרך אחרת. שהתהליך הזה של הריון ולידה לא גרוע כפי שלרוב מתארים אותו..

את ההמלצה על קורס ההכנה ללידה בשיטת ״היפנובירת׳ינג״ או ״פשוט ללדת״ קיבלתי במקרה מפה לאוזן. זה נשמע בדיוק מה שהייתי צריכה – קורס שנותן לי את כל הכלים והמידע לגבי הלידה כדי שאוכל לקבל החלטות שקולות ומושכלות, כלים פרקטיים איך להתחבר אל עצמי ואל התינוקת שלי, ואיך ניתן לעבור את הלידה באופן חוויתי ומעצים (יש דבר כזה בכלל?)

לבעלי ניגשתי בזהירות עם העניין – ״קוראים לזה היפנובירת׳ינג אבל זה לא היפי-אלטרנטיבי כמו שזה נשמע.. בוא נעשה פגישת היכרות ונראה אם זה זורם לנו״. אחרי שיחת ההיכרות שלנו עם דינה, בעלי עוד היה משוכנע יותר ממני שזוהי הדרך הנכונה עבורנו ואפילו סגרנו שתהיה הדולה שלנו בלידה.

לקראת הקורס, החלה הקורונה ועימה הגיעו הסגרים. את הקורס של דינה עברנו בזום בשיחות וידאו. ולמרות המגבלה של שיחות הוידאו, דינה הייתה מדהימה והצליחה לייצר אווירה חמה ולסחוף אותנו בידע רב והומור. פגישה אחר פגישה הסירה את חששותנו, שפכה אור על תהליך הלידה, שלביו השונים, ההורמונים המעורבים בתהליך וחשיבותם, דרכים טבעיות להקל על הלידה ולעבור אותה בצורה חלקה ורגועה, כמו גם זירוזים והתערבויות שונות העומדות בפנינו וכיצד ניתן לקבל החלטה מושכלת ולהתמודד עם השפעותיהם במידת הצורך.

במהלך הקורס החששות שקיננו בי בתחילת ההריון פינו את מקומם והתחלתי ממש להתרגש לקראת הלידה. התחיל להתחזק בי הרצון לנסות לעבור את הלידה באופן טבעי (מה יש לי להפסיד, ננסה ונראה איך זה הולך).. רציתי ללדת בבני ציון בחדר הלידה הטבעי, קסם לי הרעיון להעביר את הגלים (צירים) במים חמים בג׳קוזי המפנק ולקבל טיפולי רפלקסולוגיה ועיסויים להקלה על הכאב.

עם התקדמות ההריון שלי התברר כי התינוקת שלי מסרבת להתהפך. ניסיתי הכל! תרגילי איזון, תנוחות תורמות להיפוך, להאיר באור, להשמיע מוזיקה, דמיון מודרך, דיקור ומוקסה, ולאחר ייעוץ עם דינה גם היפוך במים שגרם לקטנטנה שלי לעשות חצי סיבוב, אך לבסוף חזרה למקומה.. דינה גם העלתה בפנינו שיש בתי חולים כמו זיו או תל השומר שמוכנים ליילד לידת עכוז בלידה ראשונה. התחלתי לחקור ולקרוא על לידות עכוז, ניסיתי להבין את הסיכונים הכרוכים בהן ומתי הן אפשריות.  הרעיון החל להיראות לי כמעט אפשרי לעומת החלופה. כמובן אם מוודאים שיש רופא מנוסה ומיומן, וכי גודל התינוקת והמנח מאפשר זאת. אך כל הסובבים אותי שידרו לי שאני קצת משוגעת שאני בכלל חושבת על זה וממש לא כדאי לקחת את הסיכון ולנסות. אפילו סבתי, מיילדת בעברה, סיפרה לי שלידות העכוז שיילדה היו ארוכות וכואבות יותר מהרגיל וכי לא הייתה מאחלת כזו לנכדתה. וכך מחשש הסביבה ובעלי, ירדה האופציה מהפרק.

הרגשתי שהסיכוי שלי ללידה טבעית כפי שהתכוננתי ואיחלתי לעצמי רק הולכת ומתרחקת ממני. רופא הנשים שלי החל לטעת את העובדה כי ייתכן ואיאלץ ללדת בניתוח קיסרי עוד בשבוע 32.. המחשבה שיחתכו את התינוקת שלי מתוכי עוררה בי צער וכאב רב וממש קיוויתי שאוכל להימנע מכך. הן בגלל חשיבות המעבר בתעלת הלידה לתהליכים כה רבים בתחילת חייה של התינוקת שלי והן לאור ההחלמה הקשה יותר מניתוח קיסרי והשלכותיו העתידיות. כתקווה אחרונה ללידה שרציתי, קבעתי תור להיפוך חיצוני לתחילת שבוע 37.

באותו יום שקבעתי את התור, התקשרה דינה לעדכן שבעקבות הסגר השני של הקורונה, חודשה ההנחייה למלווה יחיד בחדרי הלידה ובתי החולים יחלו לאכוף אותה בקרוב. יהיה עליי לבחור בין ללדת בנוכחות בעלי ואביה של התינוקת שלי (הוא הרי היה שם כדי ליצור אותה, איך לא יהיה שם כשתגיע לעולם? איך לא אחזיק בידיו בחוזקה עם כל גל שמגיע? אם אני סובלת שלפחות יהיה שם לידי לתמוך ולסבול יחד איתי), או כמובן ללדת בלעדיו ובנוכחות של דינה. החלטתי לדחות את ההחלטה בהתאם לתוצאות ההיפוך וההבנה לאיזו סוג לידה אני צפויה להגיע. סיכמנו עם דינה שתנסה להגיע איתנו להיפוך בתקווה שייתנו לה עדיין להיכנס.

ביום שבת שלפני ההיפוך, דיברנו בעלי ואני אל התינוקת שלנו.. אמרנו לה ״איזה כיף! מחר זה קורה!.. את תתהפכי לנו סופסוף!״. הלכתי לישון כהרגלי עם ההרפיות של דינה ומחשבות חיוביות, בתקווה גדולה שלמחרת הכל יסתדר.

באמצע הלילה כשקמתי לשירותים (כמו כל לילה בשליש השלישי), הרגשתי שמשהו שונה.. סיימתי ואני באה לקום אבל ממשיכה לטפטף. במשך חצי שעה ביליתי בשירותים, מנסה להבין עם עצמי מה נסגר? מה יש מצב שזה זה? יורדים לי המים? לא נכון, זה עוד מוקדם.. והיא עוד לא התהפכה!.. מה יהיה עם ההיפוך? אפשר בכלל לבצע אותו אם יורדים לי המים? מה יהיה עכשיו? מה ניתוח קיסרי? ואנחנו בכלל מתכננים לעבור דירה בעוד שבועיים! הבית רק חצי ארוז? איך נסתדר ומה יהיה?

אחרי שהבנתי שאין מנוס וראיתי שדינה הייתה גם ככה מחוברת לפני כמה זמן, הלכתי להעיר את בעלי ולהתקשר לדינה.. כשהערתי אותו גם הוא היה בהלם – ״מה יורדים לך המים? את בטוחה? איך את יודעת? טוב, מה זה אומר מבחינתנו? בסדר, אני קם ונתקשר לדינה״

דינה המקסימה פרשה בפנינו את האופציות העומדות בפנינו. הראשונה, ניתוח קיסרי חירום, השנייה לנסות ולראות אם ניתן למשוך את הלידה עד ליום שני כי אז מבצעים ניתוח קיסרי אלקטיבי בבני ציון ואפשר לעשותו באפס הפרדה, השלישית לנסות ולהתעקש על לידת עכוז טבעית ברמב״ם או הרביעית ליסוע לבית חולים זיו בצפת ולנסות ללדת שם עכוז (מקסימום נסתובב ונחזור לניתוח בחיפה אם לא מתאפשר). כך או כך, זו לידה ראשונה.. יש לכם עוד זמן. תחשבו מה אתם רוצים לעשות, תחזרו לישון כדי לאסוף כוחות ותעדכנו אותי בבוקר..

התחלתי להכין את עצמי נפשית שאכנס לניתוח. אמרתי לעצמי שיהיה בסדר, שכל עוד בסוף אני והתינוקת שלי נהיה בריאות – הכל טוב. המחשבה על לידת עכוז שוב עברה בראשי, אבל ידעתי שבעלי לא מרגיש איתה בנוח, אז לא העליתי אותה שוב.. באותו הזמן גם בעלי החל להבין שאם אכנס לניתוח, מעבר הדירה שלנו כמו גם הטיפול בי ובתינוקת שלנו ייפול עליו. משימה לא פשוטה לכל הדעות.. ופתאום אמר משהו שלא חשבתי שיאמר בחיים – ״אני מרגיש טיפה אגואיסט לשאול את זה, אבל את עדיין מוכנה לשקול לידת עכוז? אחרת לאור העובדה שהיא מקדימה לנו ב-3 שבועות והמעבר דירה, לא ברור לי איך נסתדר כולנו גם עם החלמה והתאוששות מניתוח״

באותו רגע ידעתי שאנחנו חייבים לעצמנו ולתינוקת שלנו לנסות. דיברנו עם דינה והחלטנו שהסיכוי הטוב ביותר ללידת עכוז הוא ליסוע מדירתנו בנשר ללדת בצפת. חזרתי לנוח קצת עד שהגלים החלו להגיע בתדירות גבוהה יותר. כבר שבועות שהיו לי צירי הכנה ומתחילת הקורס עם דינה התחלתי לתרגל גם נשימות לשלבי הלידה השונים, כך שידעתי מה לעשות ואיך להתמודד עם כל גל.

לקראת שעות הצהריים המוקדמות אספנו את דינה ונסענו לבית החולים. כל הדרך תרגלתי נשימות כשהגלים החלו להיות עוצמתיים יותר ויותר. כשהגענו לבית החולים ב13:00 נכנסתי עם דינה למחלקה. אמרנו שהגענו במיוחד מנשר בשביל האפשרות ללדת לידת עכוז, כן כן בלידה ראשונה. הגלים התחילו כבר להיות ממש כואבים, אבל דינה ברגישות ומסירות, הכילה, ועזרה בחיבוק ובתנועה לעבור כל אחד ואחד מהם. כמובן שניסו לשכנע אותי ללכת לניתוח קיסרי חירום וגם נאמר שהרופא שלרוב מיילד לידות עכוז לא נמצא. בבדיקה שלי התברר שאני כבר בלידה פעילה – ״את כבר בפתיחה 8-9, את תקבלי את הלידה שאת רוצה, יש רופא בכיר שמכיר גם איך ליילד עכוזים״.

נכנסנו לחדר הלידה, ישר דינה ביקשה אישור מהמיילדת בת שבע צחורי (המקסימה), לבלות כמה שניתן מתחת לזרם המים במקלחת. נכנסנו למקלחת ובילינו כשעה מתחת לזרם המים החמים. עם כל גל שוב נשימות, תנועה וחיבוק, ובין לבין עיסויים מרגיעים.

באיזשהו שלב באו ושאלו אם אני רוצה אפידורל. שאלתי את דינה ״דינה אני רוצה? זה הולך להיות עוד הרבה יותר גרוע?״ והיא ״מה פתאום? את כבר בלידה ותראי איך את עוברת את זה כמו גדולה!״. כולם במחלקה היו בתדהמה והתקשו לקבל יולדת בלידה ראשונה ועוד עכוז שבאה ללדת בלידה טבעית. חזרו שוב ושוב על ההצעה לקחת אפידורל, אך סירבנו.

כל מי שהגיע לבדוק את ההתקדמות, מהרגל אמרו ״רואים כבר את הראש, היא כמעט בחוץ״ ואני מתקנת ״את הטוסיק״. עברנו למיטת הלידה והתמקמתי על 6, מחבקת את גב המיטה. עם כל גל, דינה מזכירה לי לנשום את התינוקת שלי למטה.

משכנו כך כמה שבת שבע ודינה הצליחו לשכנע את הרופא הבכיר ד״ר חטיב רג׳א, שהתעקש שאעבור ללדת על הגב ואלחץ אותה החוצה. רצה בתחילה גם לבצע חתך, ולשמחתי דינה ובת שבע התעקשו והצילו אותי מההליך הזה. שתיהן דאגו למרוח ולשמן את האזור ולהקל על המעבר בתעלת הלידה. בכמה לחיצות כואבות אך בודדות, הטוסיק כבר היה בחוץ. עוד לחיצה-שתיים וגם הראש החליק ויצא. פתאום קולטת שמסביבי צוות רפואי שלם שבא לראות את המשוגעת שהחליטה ואשכרה הצליחה ללדת לידה ראשונה טבעית.

זה היה פשוט מטורף שבשעה 14:55, פחות משעתיים לאחר שהגענו לבית החולים, בתי הקטנטנה (2.355 קילו) כבר הונחה עליי לזמן ״עור לעור״ על אמא. מביטה אליי בעיניים פקוחות, מתאוששת ומעכלת לאט את הגעתה לעולם. ואני נמסה מהמתיקות הפצפונת שהונחה עליי, מתקשה לעכל, שאני אמא ובאותו הזמן כבר יודעת שאעשה הכל בשבילה. בבדיקה שלאחר הלידה ויציאת השילייה. נדהמתי לגלות שלמרות הכאב בזמן הלחיצות, הכל עבר תקין – השלייה יצאה בשלמותה ואין קרעים. עם חיוך מרוח על פניי, ובתדהמה ופליאה מוחלטת, הפנמתי שאכן קיימות לידות כאלה – פשוט לידה מושלמת!

לאחר הלידה כשראינו כשבתי אלה עוד לא הבינה שהיא מחוץ לרחם וצריכה לינוק כדי לספק את צרכיה, דינה במומחיות ובעדינות עזרה לסחוט מעט קולסטרום, אותו האכלנו במזרק לאלה הקטנה שלי. דינה דאגה לצייד אותי במשאבה ובזכותה הצלחתי לבסס את ייצור החלב שלי ולהאכיל את אלה הקטנה בשיטות תומכות הנקה עד שהתחזקה ויכלה לינוק בכוחות עצמה.

אז דינה, המון תודה על שלימדת והעשרת אותנו בידע רב, בהומור ובסיפורים סוחפים. שהצפת בפנינו את מגוון האפשרויות שלנו, כך שנוכל לקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבורנו. שתמכת, חיזקת, הכלת ועודדת אותנו כל הדרך. בזכותך דינה התחברתי והאמנתי בעצמי ובתינוקת שלי והלידה שלנו הייתה חווייתית, קלילה וטבעית בדיוק כמו שייחלתי שתהיה.