כמה שונה החוויה בלידה הזאת לעומת הלידה הראשונה. זכיתי לחוויה מעצימה, לידה ללא התערבויות, לידה שבה אני מרגישה שהשליטה בידיים שלי. אנחנו בחרנו מה יהיה, מי יהיה ואיך יהיה. לאורך כל הדרך הרגשתי שהבחירות שלי היו מדויקות ונכונות. אפילו תוך כדי הלידה, הביטחון שהרגשתי התאפשר בזכות ההכנה והתמיכה המקצועית שהייתה לי. לא נזקקתי כלל למשכי כאבים. אפילו שחששתי שאזדקק להם, הגוף שלי ייצר קוקטיל הורמונים טבעי ואפילו הכאב שחששתי ממנו הצליח להחוות אחרת.

סיפור הלידה שלי מתחיל בנובמבר 2019. שבורה, מותשת, כואבת.. אחרי שנה של יאוש וכאב לב אני מגיעה לבית חולים. הגוף שלי זוכר את המועד, הנפש שלי זוכרת גם היא. הייתי אמורה להגיע לבית החולים ללדת. אבל 9 חודשים אחרי הפלה אני מגיעה לבית החולים עם דימומים חזקים מאד.. הדימום לא נפסק. אני מאבדת את ההכרה. מאושפזת. עוברת גרידה. כדי "לנקות" את הרחם מהדימום שלא פוסק. הגוף שלי עבר כל כך הרבה בשנה הזאת. והנפש שלי כואבת כל כך…
והנה כמה חודשים אחרי אני מצליחה. חיים חדשים ממלאים אותי.. אני גדלה, מתעגלת ומצפה לפגוש אותך, התינוק שכל כך חיכיתי לו. ככל שעובר ההריון, כמה החלטות חשובות מתקבלות: לא תהיה ברית, אנחנו מתכננים לפשפש, ואנחנו נרשמים לקורס היפנוברסינג.. שבמהלכו מקבלים החלטה ללדת בבית. מחליטה שהפעם אני רוצה אחרת. אני מגיעה ללידה ולהורות הזאת שונה. אני בטוחה בעצמי, כבר יודעת איזה אמא אני ומה הדרך שבה אני מאמינה. מתכוננת במהלך ההריון ללידה שונה, מכינה את הגוף שלי, מקפידה על אימון כל יום, עושה הרפיות, שותה חליטות.. ומגבשת עם אבא את הדרך שלנו ואת הדברים שאנחנו מאמינים בהם.. החזון ההורי שלנו מתגבש והרבה גבות מורמות.. אבל אנחנו בטוחים בדרך. התאריך המשוער מתקרב. כולנו מחכים… הילה ואנחנו סופרים יחד את הימים בלוח השנה.. הכל כבר מוכן.. מכינים את ה"קן" שלנו לקראתך- גוזל. התאריך המשוער עובר.. סוף החודש מתקרב. עוד יום עוד שבוע.. הולכת למעקבים. אתה מרגיש טוב. אני רגועה.. מרגישה אותך. מלטפת את הבטן ויודעת שתגיע בזמן שלך. שבוע 41+3 כבר מתקרבים למועד שבו כבר לא אוכל ללדת בבית. מגיעים למעקב.. בסיום הבדיקה הרופאה שואלת אם הרגשתי את הציר שראתה באולטרסאונד.. זה היה כאב בטן קטן, אבל התחלתי להרגיש. בשעה 12 הגלים התחילו להופיע באופן מורגש יותר… הגענו הביתה הלכתי לישון.. אבא הלך לאסוף את הילה מהגן. היינו כולנו בבית יחד.. הגלים מלווים אותי.. כל גל שמגיע כבר יותר מורגש. אני בתנועה.. על הכדור. נושמת.. מעבירה את הגלים בתוכי. עם חיוך. גם בשביל הילה וגם בשבילך.. יודעת שהיום אנחנו נפגש. אבא והילה הולכים לגן שעשועים לפגוש את סבתא.. אני ואתה בבית.. עוברים יחד גל ועוד גל… כבר קצת מפחדת להיות ככה לבד.. הכאב מתגבר ואני משחררת אותו בצעקות.. השעה 15 ואני מעדכנת את המיילדת והדולה שאני צריכה אותן. אבא גם בדרך. בשעה 15.30 אבא מגיע. אני נכנסת למקלחת.. אבא מחבק אותי.. זרם מים חמים עוזר לעבור כל גל.. אני על הכדור אבא מחבק על כיסא שממול. כל גל נהמות של כאב, של עוצמה יוצאות ממני. בשעה 16.10 המיילדת והדולה מגיעות. אני יוצאת מהמקלחת. שוכבת במיטה.. מרגישה תשושה. המיילדת בודקת אותי. פתיחה 7. אני מתקשה להאמין שאני כל כך מתקדמת. חושבת שהיא אומרת את זה כדי שארגיש טוב. זה באמת נותן לי כוח ותחושה שהנה אנחנו מתקרבים. משהו בתוכי יודע שמעכשיו זה הולך להיות מהר. אני נכנסת שוב למקלחת.. יחד עם הדולה עוברים עוד גלים… היא מרגיעה אותי. נותנת לי כוח לוחשת לי משפטים ומזרימה לי אנרגיות. הצעקות שלי מתחלפות לנשימות. כל גל אני חושבת על זה שהנה אנחנו מתקרבים למפגש שלנו.. רק עוד דקה והגל יעבור… מתחילה להרגיש לחץ.. הגלים נעשים תכופים וכבר ממש לוחץ. עוברים לבריכה בסלון. שעוד לא מספיקה להתמלא לגמרי… מרגישה שזה קרוב. הנה עוד ממש קצת ואתה עלי. חבוק בזרועותי. אבא מחבק אותי. לוחש לי בדיוק את הדברים שאני צריכה. אני קורעת על 6 נשענת על שפת הבריכה.. הלחץ מתגבר.. הנה אתה ממש קרוב לצאת. מרגישה את הדרך שלך. המסע שלנו מתקרב לסוף. חושבת עליך ועל מה אתה מרגיש ברגעים האלו. אנחנו יחד. המיילדת עומדת בצד. היא והדולה מנחות אותי לנשום לחכות.. לא ללחוץ. מרגישה צורך ענקי ללחוץ החוצה. הגוף רוצה ללחוץ חזק. נושמת.. מנסה להרפות. הלחץ מתגבר. ופתאום הכל צרוב לי בהילוך איטי.. הדבר שחיכיתי לשמוע "תושיטי ידיים ותקבלי את התינוק שלך" אבא לידי הדולה והמיילדת בצד. וזה הרגע שבו אתה יוצא אלי. השעה 16.57, אני מחזיקה אותך, חצי בחוץ חצי בפנים. אתה ואני עושים מאמץ אחרון והנה אתה בחוץ בידיים שלי. אני נשכבת לאחור. המים חמימים ואתה שוכב עלי. רגוע, נינוח. ואני לוחשת לך כמה אתה אהוב. כמה חיכינו לך ולרגע הזה שיגיע. הכאב נשכח, הלב מתפוצץ מאושר ומאהבה. מסתכלת סביבי. אני בבית. המקום הכי בטוח. אבא מלטף אותי ואותך. התאורה חלשה, נעימה.. חמים לנו ואיתנו 2 נשים שבחרנו, שליוו אותנו בכל התהליך.. אין אנשים זרים. הן מכירות אותנו וידעו בדיוק מה אני צריכה ואיך לתמוך. אתה עלי, נח, מסתגל, העור שלך צמוד לשלי. אנחנו עוד מחוברים השלייה לאט לאט מתרוקנת. אתה מקבל את כל הטוב שלה עד הטיפה האחרונה. אבא מנתק אותה.. אתה מתחיל לינוק. אני מסתכלת עליך תינוק שלי, ואתה שליו ורגוע.. אחר כך מתקלחת.. עוברת למיטה. ובשעה 19.00 אנחנו נפגשים כולנו יחד. הילה חוזרת, נרגשת להכיר אותך. נכנסת ומתחברת לחוויה. הבית כבר מסודר ואנחנו חבוקים יחד במיטה הגדולה שלנו. כולנו הולכים לישון היום כמשפחה. בדיוק כמו שרצינו בצורה הכי טבעית שיש. כמה שונה החוויה בלידה הזאת לעומת הלידה הראשונה. זכיתי לחוויה מעצימה, לידה ללא התערבויות, לידה שבה אני מרגישה שהשליטה בידיים שלי. אנחנו בחרנו מה יהיה, מי יהיה ואיך יהיה. לאורך כל הדרך הרגשתי שהבחירות שלי היו מדויקות ונכונות. אפילו תוך כדי הלידה, הביטחון שהרגשתי התאפשר בזכות ההכנה והתמיכה המקצועית שהייתה לי. לא נזקקתי כלל למשכי כאבים. אפילו שחששתי שאזדקק להם, הגוף שלי ייצר קוקטיל הורמונים טבעי ואפילו הכאב שחששתי ממנו הצליח להחוות אחרת. מאור שלי, הלב שלי הרגיש שחיכית.. הגעת אלי ב1.11. חודש נובמבר כבר לא חור שחור. הארת אותו והראית לי שלכל דבר יש את הזמן הנכון. המעגל נסגר. מה שאבד תמיד ישאר בלב. אני מאמינה שאין צירופי מקרים. הכל קרה מסיבה מסוימת. נולדת והבאת איתך את הגשם הראשון.. כל הלילה הגשם ירד וירד.. דמעות של שמחה ששטפו את הכל. ברוך הבא לעולם ילד שלי. אוהבת אותך תמיד. אימוש